חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

פסק-דין בתיק ע"פ 70375/04

: | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
70375-04,70188-04
7.3.2005
בפני :
חאלד כבוב

- נגד -
:
פבל רומנוב
עו"ד גיא סגל
:
מ ד י נ ת י ש ר א ל
פסק-דין

1.       זהו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בת"א - יפו (כב' הש' פראג) בתיק פ.ל 200/02 לפיו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בקלות ראש וסירוב למסור דם לבדיקה לפי דרישת שוטר, וזוכה מעבירה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים. עפ"י המפורט בעובדות כתב האישום, המערער נהג ברכבו תוך שהוא סוטה מנתיב לנתיב, חצה הצומת באור אדום, ומשנעצר ע"י המשטרה סירב לבצע בדיקת שכרות.

עפ"י המפורט בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, ביהמ"ש ניתח את העובדות המיוחסות למשיב אחת לאחת, בחן אותן והגיע למסקנות המפורטות בהכערת דינו. ביהמ"ש הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות על בסיס העובדות שלא נסתרו, ואף נתמכו באופן לא ישיר על ידי עדותו של המערער, לפיהן נהג בצורה פראית ומהירה, ציית להוראות השוטר רק לאחר קריאה שלישית ע"י הכרזה. עוד ציין ביהמ"ש לעניין עבירה זו כי עדותו של המשיב לפיה מערכת המוסיקה היא זו שמנעה ממנו לשמוע את הכרזות המשטרה יש בה כדי להעיד על קלות ראש בזמן נהיגה.

לעניין עבירת הנהיגה בשכרות, ביהמ"ש זיכה המערער מעבירה זו זיכוי מחמת הספק, כיוון שלא נתמלאו התנאים והמאפיינים לפיהם ניתן לקבוע בוודאות שכרותו של המערער בזמן הרלבנטי.

2.       הטענות בערעור

טענות ב"כ המערער:

עד התביעה 1, ציין בהודעתו כי עצר אות המערער וביקש ממנו מסמכים, נסע אחריו, המערער פנה ימינה ואח"כ שמאלה, הוא גם נעצר, כששני גלגלי רכבו על המדרכה, כל דרך הנסיעה של המשיב היתה תקינה, מלבד אותו אור אדום, כשנשאל אותו עד תביעה באשר לאותו אור אדום, הוא לא ידע מה להשיב.

עד תביעה 1 אמר שהנאשם היה שיכור, הוא אומר כי הוא לא יודע לערוך דוח מאפיינים, אבל הוא רושם כי התנהגותו של אותו משיב היתה פרועה, לא יציב, הופעה מרושלת, כמה דקות אחרי זה התחילו בהסרטה של הקלטת, כאשר רואים את אותו נאשם הולך על רגל אחת, יציב, איך זה מתיישב אחד עם השני? השופטת ציינה בגזר דינה כי ישבה והסתכלה פעמים רבות בקלטת ולא יכולה לומר שהוא שיכור, יש לה את הספק, הספק הוא גדול, אי אפשר לומר שהמשיב הוא שיכור.

לעניין עד תביעה 3, זה ציין כי לא התקרב לנאשם, השופטת בחנה את העדויות בכובד ראש והגיעה למסקנה כי היא לא יכולה להאשים המערער  בשכרות.

לעניין עבירת הסירוב להיבדק, במשך אותו פרק זמן של השנה, השתנתה הפסיקה, אין יותר תקנה של 169, היא לא קיימת, הבדיקה הזו לא נעשתה, לא קצין דרש, לא היה אותו רופא שיסביר לו מהי הבדיקה, הבדיקה לא התבקשה כמו שצריך לעשות, ולכן אפשר לזכות את אותו משיב גם מהעבירה הזו.

לעניין קלות הראש, יש עבירות ספציפיות בחוק, גם אם נאמר שהמערער חצה באור אדום, יש עבירת אור אדום.

טענות ב"כ המדינה:

הודעת הערעור של המדינה מפורטת ומתייחסת אחת לאחת לראיות ולממצאים שהיו בפני בית משפט קמא. בית המשפט קמא טעה כשהגיע למסקנה שהראיות מסתכמות לכדי חשד בלבד, ולאור מצבור הראיות, התנהגות המשיב, הודעתו, הסירוב למסור בדיקה, עדות עד תביעה 1, עד תביעה 3 שתיאר את התנהגותו של המשיב כהתנהגות שמאפיינת אדם תחת השפעת משקאות משכרים, הודעת המשיב, חייבו המסקנה לפיה המערער היה שיכור.

3.       דיון בערעור

לאור העובדה כי מדובר בשני ערעורים, ערעור וערעור שכנגד, בחרתי תחילה לבחון את טענות ב"כ המדינה כפי שאלה באו לידי ביטוי לעיל לעניין זיכוי המשיב, בשלב זה, מעבירת נהיגה בשכרות.

ערעור המדינה על  זיכוי המשיב מעבירת נהיגה בשכרות:

ראוי לציין כי ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה זו, קרי - כי המערער אינו שיכור, לאחר שבחן את מכלול העובדות והממצאים שהובאו בפניו, כמו גם לאחר שבחן את עדויות כלל המעורבים. מכאן, הלכה פסוקה היא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים ו/או בעובדות שקבילו את יומם בפני המותב העיקרי, אשר בחן אותם אחד לאחד והתרשם מהעדים באופן ישיר, מה שאין ערכאת הערעור נוהגת לעשות, מלבד במצבים חריגים במיוחד, בהם מתגלה פגם ו/או פסול מהותיים המצדיקים לבחון אותם עובדות וממצאים בשנית.

ב"כ המדינה עמדה על כך כי התנהגותו של המערער, כפי שזו נלמדה מעדותם של עדי התביעה: התנהגות פרועה, אגרסיבית וריח אלכוהול שנדף מפיו של המערער יש בהם כדי להעיד על היותו שיכור בזמן הנהיגה. מה גם, לגישתה של ב"כ המדינה, העובדה כי המערער סירב לבצע בדיקת שכרות יש בה אף היא כדי להוות תוספת ראייתית לעניין שכרותו. בשלב זה ראוי להדגיש כי  קביעת  שכרותו של נהג פלוני יכול שתהיה קשה יותר

ככל שהמדובר בכזה שסירב להיבדק בדיקת שכרות, נוכח העובדה כי קביעת שכרותו של אדם הינה מדויקת ובטוחה יותר שעה תהיה מבוססת על ממצאי בדיקת שכרות, כפי שהדבר מתבקש   מהוראות החוק. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא שקביעת שכרותו של אדם יכול  ותתבסס גם  על התרשמות ממספר מאפיינים שונים שנקבעו בפסיקה.

ראה לעניין זה דבריו של  כב' השופט שלי בע"פ (נצרת) 1201/04 - דני קרט נ' מדינת ישראל . תק-מח 2004(3), 5464 ,עמ' 5468:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>